כל הזיכרונות.

אם מישהו היה צריך עזרה — גיא פשוט היה שם.

המחסן של גיא היה מלא בכלים, וכל כלי שם הרגיש כאילו הוא מחכה לעזור למישהו אחר.

לשבת עם גיא היה מספיק כדי שרגע רגיל יהפוך לצחוק שממשיכים לזכור.

גיא ידע להתחבר לכולם — צעירים ומבוגרים כאחד הרגישו לידו כמו חברים.

אצל גיא לעשות טוב לא היה משהו שצריך להסביר. זה פשוט היה חלק ממנו.

גם כשמדברים עליו היום, כמעט תמיד מגיעים לאותו דבר: האנשים היו במרכז של גיא.